מכל מלמדי השכלתי
"סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר..."
בצנצנת שבתמונה יש עשרות פתקים שכתבו לי הבוגרים והבוגרות שלי, תלמידי כתה ב', אחרי שנתיים בהן היינו ביחד. בסוף השנה, אני נוהגת לבקש מהם לכתוב לי עצות איך להיות מורה טובה יותר- מה לשפר ומה לשמר.
אני מביאה את הצנצנת לכיתה, מספרת להם מה יש בתוכה, ואם הם מבקשים, אני גם מקריאה פתק או שניים :)
הילדים בוחרים מה, איך וכמה לכתוב- עם שם או אנונימי, עצה אוחת או יותר, עם הקדשה או בלי. מה שמתאים להם. בשלב הזה של השנה, התלמידים שלי כבר יודעים לתת ולקבל משובים מכבדים ומשמעותיים, וכך גם הכתיבה שלהם. הם כותבים בלב נקי את מה שהם חושבים!
את הפתקים שכתבו, אני קוראת בריכוז רב! באמת חשוב לי לקבל מהם פידבק אמיתי וכן, ואני בהחלט משתדלת להפנים וליישם, לשמר ולשפר. כי בסופו של דבר, התלמידים הם הלקוחות האמיתיים והחשובים ביותר שלי. הצנצנת הזאת נמצאת בחדר העבודה שלי. מדי פעם אני שולפת כמה פתקים וקוראת מה כתבו לי. הצנצנת הזאת מזכירה לי שגם אחרי שנים רבות במקצוע, אסור לי לנוח על זרי הדפנה, חשוב לי לשפר ולהשתפר, אבל הצנצנת הזאת בעיקר גורמת לי לחייך, שזה הכי חשוב!
