תראו אותי!
באיזה גיל הראיה שלנו מתקלקלת? מתי אנחנו הופכים להיות שקופים או אטומים? לאן נעלמת התמימות ולאיפה בורחת והכנות?
ילדים בכתה ב' מחמיאים ומפרגנים לחבריהם.
הכי נקי, הכי אמיתי, הכי טהור!
זה שיעור בנתינה ובקבלה.
שיעור בראיית הטוב, בהתבוננות על האחר.
שיעור לחיים.
שיעור שכל מבוגר צריך להיות בו...
כחודש לפני סיום כיתה ב', אנחנו יוצאים לדרך קסומה ומרגשת ומתחילים את פעילות "תראו אותי".
השיח הפותח מדבר על מחמאות ופרגון (מושגים שהילדים מכירים כבר מתחילת כיתה א') אנחנו יוצרים מאגר מחמאות, מחדדים שוב איך מפרגנים ואיך נותנים מחמאות ויוצאים לדרך!
כל ילד וילדה, לפי התור, עומדים מול חברי הכתה ומקבלים מחמאות. זאת הזדמנות נפלאה להיזכר בדרך שהילדים עשו מתחילת כתה א' ועד היום (אחד הילדים אמר שבשנה שעברה הם ממש היו כיתה של בכיינים 😂)
זאת הזדמנות נהדרת לייצר שיח על החוזקות של הילדים, על נתינה וקבלה ובכלל... זאת הזדמנות נהדרת לכל אחד ואחת לשמוע מחמאות ופרגונים. כמובן שאני מתווכת במהלך כל הפעילות, מדייקת את הדברים שנאמרים וכותבת הכל על הלוח.
ובסוף השנה הילדים מקבלים ממני תמונה למזכרת, מהיום בו חברי הכיתה ראו אותם ואת כל הטוב שלהם!
