הכל קרה בזכות ענבר

יצאנו אתמול, כל ילדי שכבת ב', ל"דרך של בן". (אתר הנצחה לזכרו של בן סלע ז"ל, שנמצא ממש בחצר האחורית של בי"ס) המרחב הזה מלא בעצים, פרחים, טבע נגיש והרבה מקום לשהות נעימה ומגוונת. כל הילדים התחילו לשחק ביחד, וענבר החמוד ישב לידי ולא ידע מה לעשות. 
שלפתי מהתיק קופסאות פלסטיק קטנות שהבאתי מהכיתה (הקופסאות שמגיעות עם רטבים בכל הזמנת סושי) ושאלתי אותו אם הוא רוצה להיות גשש. ראיתי את העיניים שלו מחייכות ואת המוח מתחיל לחשוב... הזמנתי אותו ועוד 3 ילדים שגם לא מצאו מה לעשות, לחפש במרחב כל מיני דברים מעניינים ולשים אותם בקופסאות. כל מה שימצאו, ובלבד שיכנס לקופסא. וכמובן ששומרים על הטבע ואוספים רק מה שנמצא על הקרקע. ילדים אחרים ששמעו אותנו, ביקשו גם הם להיות גששים, וככה התחילו להסתובב להם ב"דרך של בן" גששים קטנים, סקרנים וחקרנים, עם קופסאות ביד.

כשהקופסאות שלהם התמלאו, הם חזרו אלי וביחד רוקנו אותן. ראינו מה הם מצאו, ומפה לשם נהייתה לנו ערימה יפה וססגונית של מציאות.
הילדים שהתקבצו סביבי שאלו מה אפשר לעשות עם כל מה שהם מצאו ואני, כמו שאני אוהבת, החזרתי את השאלה אליהם. אחת הילדות הציעה למיין את הדברים וכששאלתי איך ימיינו, הם ענו שאפשר לפי דברים טבעיים ומלאכותיים, לפי צבעים, סוגים, צורות ועוד שפע רעיונות מעולים כמו שילדים יכולים להמציא.

הילדים בחרו למיין לפי צבעים והחלו בעבודה. חלקם נטשו את המשימה באמצע והלכו לשחק, אחרים הצטרפו לחבורה ונתנו יד. היתה שם שיחה על צבעים וגוונים, על התולעת הקטנה שפתאום יצאה מהבלוט, על איך זה שיש פה שאריות של בלונים, על אבני מוח וקריסטלים ומי צבע את האבן באדום. כמה ענין יצרה הערימה הזאת! 

תוך כדי שהילדים ממיינים ועובדים במרץ, אמרתי לענבר המתוק: "ענבי, אתה יודע שכל זה בגללך, נכון? אם לא היית משועמם מקודם, לא היינו צריכים לחשוב על משימה ולא הייתם גששים. איזה מזל שלא היה לך מה לעשות מקודם". ענבר, שכבר מכיר את ההומור שלי, צחק ושמח והמשיך בעבודת המיון הנמרצת.
באיזשהו שלב קמתי משם והלכתי לפטפט עם המקבילות שלי (שלאורך כל הזמן הזה עמדו והתבוננו בנו מהצד) חבורת הילדים נשארה שם והמשיכה למיין את החפצים- הפעם הם הלכו על הטבעי והמלאכותי. 
וככה, מתוך השעמום של ענבר, נולדה לה פעילות מרתקת, מסקרנת, חקרנית ועמלנית. כי בינינו, מי לא היה רוצה להיות גשש בדרך של בן? 🔍🐾