נקודה חשובה למחשבה...
היום פגשתי את נ' המקסימה ואת אמה, לשיחת סיכום שנה (בז'רגון המקצועי של פעם קוראים לזה "ימי הורים" :) )
השיחה מתנהלת בנעימים, נ' ואמה מרימות קלפי טאקי ועונות על שאלות הקשורות לדרך המדהימה שעשתה המתוקה הזאת לאורך השנה. אני מרעיפה מחמאות ואנחנו מדברות קצת על שנה הבאה ועל המעבר לכתה ג'.
נ' מתסכלת עליה בעיניה היפות ואומרת לי שהיא רוצה להישאר איתי בכתה ב' גם בשנה הבאה.אמה ואני מחייכות ואני אומרת לה שהיא לא יכולה ללמוד שוב בכתה ב'. ואז היא אומרת לנו: "אבל כמו שבגן לפעמים נשארים עוד שנה, למה אי אפשר גם בבית הספר?"האמת? טיעון הגיוני מספר 1, לא חשבתי על זה!
אני מסבירה לה שאם היא תישאר שוב בכתה ב', יהיה לה מאד משעמם ללמוד שוב את כל מה שהיא כבר למדה ואז היא אומרת לנו, בשיא הטבעיות: "אבל אז ככה אני אדע טוב יותר את מה שלומדים" האמת? טיעון הגיוני מספר 2, לא חשבתי על זה!
בקיצור, סיפרתי לילדונת האהובה הזאת שבשנה הבאה בכלל אחנך כתה א' ושהיא תעלה כמו אלופה לכתה ג'. לא יודעת אם היא השתכנעה או לא, אבל אין ספק שהיא העלתה פה נקודה הגיונית וחשובה שלא חשבתי עליה אף פעם :)
טרילילי-טרללה!!!
בתמונות- משחקים שילדים ממציאים לעצמם כשיוצאים לחצר בלי כדור ובלי גירים. בונים מבנה מענפים, יוצרים מנדלות ומשחקים שוקו-וניל (המוכר בשמו "איקס עיגול")
