התבוננות והקשבה פנימית

כמו שאתם כבר בטח יודעים, אני מאד אוהבת לצאת עם התלמידים שלי החוצה🙂

לשמחתי הרבה, בית הספר שלנו נמצא בסביבה מדהימה ועשירה, מזמנת וקסומה, ואין מצב שלא לנצל את כל הטוב הזה!

תקופת הקורונה, עם הסגרים והבידודים, חיזקה בי את הידיעה שיש משהו כ"כ נכון ובריא בלמידה חוץ כיתתית. התחלתי להתענין בנושא, מתוך רצון לעשות את הדברים בצורה נכונה ומיטבית וגיליתי עולמות מופלאים! שמחתי לגלות שיש קהילות שלמות שנושמות ועושות חינוך יער ומצאתי אנשים ונשים מעוררי השראה שכ"כ שמחים ללמד ולהעביר הלאה את הידע הרב שלהם. 

זאת הזדמנות נהדרת להמליץ לכם על הקבוצה "פשוט, לצאת החוצה - פעילויות ולמידה מסביב לשנה". בזכות מיכל ואיילת (וכל האנשים הנפלאים שהן אספו מסביבן) התחלתי להיות מדוייקת יותר בלמידה שלנו בחוץ. אני שואבת מהקבוצה הזאת רעיונות אדירים, מקבלת השראה ולומדת כ"כ הרבה.

https://www.facebook.com/groups/470491233858324

פעילות מעולה שלמדתי בכנס "בחוץ לומדים אחרת", בו השתתפתי, היא פעילות הנקראת "סיט ספוט" או "לצפות". אני קוראת לזה "התבוננות והקשבה פנימית".

אני מנחה את הילדים למצוא מקום במרחב, לא מאד קרוב לחבר/ה, ומזמינה אותם לשכב על הגב או על הבטן, מי שרוצה יכול גם לשבת ויש גם יריעות אל-בד שאפשר לפרוס על הארץ. במשך 2-3 דקות, הילדים פשוט שוכבים על הארץ בלי לעשות שום דבר ממשי. אני מזמינה אותם לעצום עיניים, לפקוח אזניים ופשוט להיות... לאחר כמה דקות אנחנו מתכנסים לשמוע איך היה. 

זאת פעילות פשוטה לכאורה, אך כל כך לא! חלק מהילדים מאד אוהבים ומתמסרים, וחלק משתפים שקשה להם לא לעשות כלום. גם המפגש עם האדמה לא תמיד קל. לשמחתי הרבה אין התנגדויות מצד הילדים, וגם אלה שפחות מתחברים, מאפשרים לעצמם להתנסות ולהיות. היום למשל, אחד הילדים, שעד עכשיו ישב בזמן הפעילות, הרשה לעצמו לשכב על הבטן ובסוף סיפר שזה היה מוזר. ילד אחר פשוט נרדם לו ונהנה מהשמש המלטפת🙂

מזמינה אתכם לצאת החוצה, (גם חצר בית הספר זה "החוצה"), זה הדבר הכי בריא שיש. בחיי!