"אִם יוֹצְאִים מַגִּיעִים לִמְקוֹמוֹת נִפְלָאִים" (ד"ר סוס)
כי זה הדבר הכי בריא, נורמלי והגיוני שאפשר לעשות עם הילדים!
למידה חוץ כיתתית עשויה להיות בעייתית ומביאה עימה מגבלות ועניני בטיחות כאלה ואחרים. עם זאת, יש לכם הזדמנות פז לצאת קצת מהקופסא ולנסות ולהתנסות במשהו חדש ואחר. גם אם אתם מלמדים כמוני, בסביבה שמאפשרת, וגם אם אתם מלמדים במרחב עירוני. חשוב לדעת שיציאה החוצה היא משהו שלא קורה ביום אחד. זה תהליך למידה שמתרחש, כמו כל תהליך למידה אחר.
איך עושים את זה? מתחילים בקטן.
ראשית, מגדירים לעצמינו את מטרת היציאה החוצה: האם אני רוצה לתת משימה בחוברת והילדים יעבדו בשמש? האם זה זמן למשחק חופשי? אולי אני רוצה להעביר שיעור על נמלים או "סתם" ללמד שפה בחוץ?
משוחחים (עוד בכתה) עם הילדים על הכללים- מה מותר ומה לא מותר. כל מורה עם הגבולות שלה.
יוצאים למרחב פתוח *בתוך* בית הספר.
יוצאים לפרק זמן קצר ומוגדר.
אפשר לקחת כלי נגינה שיעזור לנו לאסוף את הילדים.
מגדירים את הגבולות באופן ברור ("רואים איפה שחר עומד? שם הגבול...")
במידה וזה זמן משחק- מאפשרים לילדים לשחק באופן חופשי ומשתדלים לצמצם התערבות של מבוגר.
אם בחרתם להעביר שיעור בחוץ, זכרו את ההסחות הרבות שישנן ונסו להימנע מלהעיר לילדים, גם אם נדמה לכם שאינם מקשיבים. מנסיוני, רובם מצליחים להקשיב למרות ההסחות, אבל גם אם לא, זה בסדר!
אם בחרתם לתת לילדים לעבוד בחוץ, זכרו גם כאן את ההסחות וקחו בחשבון שחלקם יעבדו קצת פחות יעיל מאשר בכתה, בדיוק כמו שחלקם יעבדו באופן יעיל יותר. כמו בתוך הכיתה.
כדאי לקחת בחשבון שבפעמים הראשונות עלולים להיווצר מצבים שיאלצו אותנו לחזור לכתה מוקדם ממה שקבענו. אל תכעסו על הילדים, ואל תציגו זאת כעונש. הסבירו למה בחרתם לחזור לכיתה, חשבו יחד עם הילדים מה ימנע את זה בפעם הבאה וחזקו התנהגויות חיוביות שראיתם בחוץ.
כדי להגיע למצב שאפשר לצאת מחוץ לבית הספר צריך להיות עקביים ובכל פעם למתוח עוד קצת את גבולות הזמן והמקום. תאפשרו לעצמכם להיות שם, מתחו גם את הגבולות של עצמכם. סמכו על הילדים ועליכם שיהיה בסדר. זה אפשרי, רק צריך להאמין!
ולא כתבתי על מה עושים עם שירותים, עם ילד שנעלם מהעין, עם מריבות או ויכוחים, עם בטיחות וכו' 😉
אז מצויידים במרשם מד"ר סוס, פשוט צאו ותגלו עולמות נפלאים!
