המגירה השלישית של סבא
המפגש של תלמידי כיתות א' עם יום הזכרון לשואה ולגבורה הוא מפגש ראשון מסוגו בחייהם הצעירים.
בימי הזכרון הקודמים הם היו בגן הילדים. זוהי מסגרת קטנה ואינטימית, הן מבחינת המרחב הפיסי, והן מבחינת כמות הילדים. בד"כ בגנים ההתייחסות היא מאד "קטנה" ומחבקת. לרוב הגננת תקריא סיפור, תדבר עם הילדים באופן כללי מאד על יום זה ובזמן הצפירה חלק מהילדים ימשיכו לשחק ולא יעמדו דום.
ואז הם מגיעים לבי"ס...
ושם יש המוווון ילדים, וביום הזכרון לשואה ולגבורה כוווווולם באים בחולצות לבנות. והם כבר גדולים ובוגרים בשנה מאז היו בגן, וכשמדברים על הצפירה זה אולי קצת יותר מוחשי. ובימים המעטים מאז שחזרו מחופשת הפסח ועד היום עצמו, אולי הם שומעים את החזרות לטקס שעורכים התלמידים הבוגרים. ובשונה מהגן, בבית הספר יש יותר נוכחות ונראות ליום זה.
אז מה עושים?
ראשית, מתכוננים ומתכננים מראש ולא מחכים לרגע האחרון.
אני נוהגת לקיים את השיעור הראשון בנושא זה רק בערב יום הזכרון לשואה ולגבורה. (אין טעם לעשות זאת קודם לכן) בשיעור זה אני חושפת אותם לנושא, שומעת מהם מה הם יודעים, עונה לשאלות, עושה סדר במושגים ומדייקת את העובדות. אני מספרת להם, ברמה המתאימה כמובן, על משמעות היום ומדוע מציינים אותו.
ביום הזכרון לשואה ולגבורה אני מחלקת את ההוראה לכמה שיעורים, לפני ואחרי הטקס. אני קשובה לקולות הילדים ומתאימה את זמן ההוראה למה שקורה בכיתה. בבואנו לתכנן את היום הזה, חשוב מאד לשריין מראש זמן להפוגה- משחק חופשי בכיתה או בחצר, ציור, האזנה למוסיקה וכו'.
מצרפת קישור ליחידת ההוראה על הספר "המגירה השלישית של סבא"
חשוב!!!
